האח הגדול כבר כאן
מאת: בועז ארד | 29 באוקטובר 2013
בהמשך למתקפת התעמולה של המאגר הביומטרי מתנהל מהלך משולב של כירסום בזכות לפרטיות של אזרחי ישראל. בחודשים הקרובים אמורה הועדה לצמצום השימוש במזומן להגיש את המלצותיה. דרישת ראש הממשלה מן הועדה לבחון הגבלות על השימוש בתשלומי מזומן במשק במסגרת המלחמה בהון השחור, מטרידה. לא רק שהרעיון נידון לכישלון, אלא הלך המחשבה שהוא מייצג. המחשבה הרואה במדינה את "האח הגדול" מובילה למאמץ להשיג שליטה וידיעה מלאה על פעילות אזרחיה. גישה זאת הופכת את היוצרות ביחסים שבין המדינה לאזרח, במקום שהאזרח יהיה הריבון והשלטון הנבחר יפעל כמיצגו וכמשרתו, הולכת ומתבססת תפיסת ריבונות המדינה על חשבון האזרח.
אזהרתו של בנג'מין פרנקלין, בן המאה ה-18, כי "מי שיוותר על חירותו על מנת להשיג ביטחון זמני, לא ראוי לא לחירות ולא לביטחון", הולכת ומתמשת למול עיננו. במטרה להילחם בעברינות אנו הולכים ומאבדים את הפרטיות והחירות הנגזרת ממנה.
קו מקשר עובר בין הרעיון שכל פעילות כלכלית ולו הפעוטה ביותר תעובד דרך מערכות סליקה ממוחשבות וכל פרטיה ירשמו במאגרי מידע לטובת הגברת הפיקוח, לבין הקמת המאגר הביומטרי שמובל על ידי פוליטיקאים המבקשים לבנות ריכוז מידע ולא להסתפק באישור וודאי של אמיתות תעודות מזהות. בקרוב ישולבו המאגרים הללו עם מצלמות ויסגרו את הרשת הוירטואלית שתנטר היכן נמצא כל אזרח, עם מי הוא מבלה, מה הוא רוכש בכספו, ובאיזה מחיר. אזרחי ישראל ימצאו את עצמם תחת פיקוח וירטואלי כיושבי כלא פתוח הנמצאים תחת עינו המפקחת של האח הגדול.
מי שמשלה את עצמו שהמידע הפרטי ישאר במאגרים חסויים ולא יהפוך לסחורה בשוק המידע העולמי, כדאי שיבחון את ההתנהלות ביחס למאגר מירשם התושבים של ישראל, מאגר שהודלף ונמכר כיום במאות שקלים בודדות לכל דורש ומשמש גם לפעילויות עבריניות.
הדיון על היקף ההון השחור בישראל פרץ לכותרות בעקבות מחקר שפירסמה חברת ויזה על היקף השוק השחור בישראל לאחרונה. לא במקרה אחד הפתרונות המוצעים הוא להעביר את כל התשלומים לכרטיסי אשראי על מנת להתמודד עם הבעיה. אולם, מדיווחי הדר שפיגל הגרמני, עולה כי חברת ויזה היתה אחת היעדים של פרוייקט איסוף המידע של סוכנויות הביטחון האמריקאיות. על פי מסמכים אותם העביר לעיתון אדוורד סנאודן, סוכנות הביון האמריקאית ניטרה את העיסקאות והעברות בין בנקאיות של רשת ויזה וסוויפט כחלק מהמעקב ואיסוף המידע העולמי שלה.
אזרחי ישראל לא צריכים לאפשר לנציגי הציבור והפקידות הממשלתית את השליטה על כל פרט בחייהם, שליטה שהפיתוי לנצלה לרעה מונח לפיתחם. מאגרי מידע כאלו, גם בארה"ב בה מוענקת הגנה טובה יותר מאשר בישראל לזכויות הפרט, כבר נוצלו לרעה. פרטיותם של אזרחים ופרטי חייהם אינם צריכים להיות ענינה של ממשלת ישראל או כל ממשלה, גוף ביון או גורם אחר שינטר או ישיג את המידע בעתיד.
מי שמבקש באמת לצמצם את היקף תופעת ההון השחור צריך להכיר בכך שכלכלה לא מדווחת הינה תופעה בלתי נמנעת, כאשר הפעילות החוקית סובלת מנטל מיסים והגבלות בלתי נסבלים.
אזרחי ישראל עבדו בשנת 2012 כ-192 ימי עבודה בכדי לממן את מיסיהם ורק 174 ימים בכדי לעשות לביתם. מצב בלתי נורמלי כזה של שיעבוד רוב עבודתם של אזרחי ישראל לתשלום מיסים מוביל בהכרח לכלכלה בלתי מדווחת.
אם מבקשת ממשלת ישראל לשפר את חיי אזרחיה ולצמצם את תופעת ההון השחור עליה להוריד מיסים, לפשט את קוד המיסוי ולאפשר לעסקים לצמוח ולשגשג. מהלך כזה גם יוריד את יוקר המחייה, גם ישפר את איכות החיים, ובסופו של דבר, גם יוביל להגדלת הצמיחה והכנסות המדינה. הדרך בה בוחרת ממשלת ישראל לפעול, על ידי הגדלת הפיקוח והפגיעה בזכויות ובפרטיות אזרחי ישראל תוביל לתוצאות הפוכות, יותר עבריינות ופחות ביטחון.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.