הכשל המונופוליסטי

הכשל המונופוליסטי

מאת בועז ארד | פורסם במקור ב"דהמרקר" 4 באוגוסט 2015, המאמר נכלל בספר "המאבק הליברלי בישראל" הזמין גם בגרסה אלקטרונית.

בדיון הציבורי הסוער שפרץ בעקבות הסכם מתווה הגז בולטים במיוחד הקולות המתריעים מפני היווצרות מונופול, דוברים רבים, בינהם הממונה לשעבר על ההגבלים העסקיים, דרור שטרום, מתריעים על סכנותיו של המונופול וכוחו הדורסני המאפשר לו לגבות מחירים גבוהים מקהל הצרכנים השבוי. בישיבת ועדת הכלכלה שנערכה לאחרונה ציין שטרום, כי התעלמות הממשלה מהתראותיו של הממונה המתפטר על ההגבלים העסקיים מהווה "זילות החוק והפצת שקר". האמנם כצעקתם?

בתפיסה הציבורית הרווחת הפכה המלה "מונופול" לאחד מאותם מונחים המייצרים תגובה אוטומטית של התנגדות ועוינות, לעתים קרובות ללא מחשבה בנושא. התעמקות נוספת תגלה לנו כי לא כל מונופול הוא שלילי וכי מונופול תחרותי, הוא מה שכל עסק השואף לשרוד חייב להשיג על ידי הצגת השירות והמוצר הטוב ביותר ללקוחותיו, עסק שאין לו מונופול ואפילו מוגבל, אין לו כל יתרון המבטיח את קיומו.

ראוי לזכור כי עד שנת 2007 שלטה חברת נוקיה בשוק מכשירי הסלולר ושיווקה מעל 50% מכל מכשירי הטלפון הניידים בעולם. המונופול של נוקיה הסתיים כאשר אפל הוציאה לשוק את האייפון. גם אפל מודעת לכך שאם היא לא תתמיד בשיפורים, תפתח מוצרים עדיפים ותשפר את המחיר של מוצריה מצבה יהיה דומה. עקרונות אלו נכונים גם בשוק המקומי, בו שולטת חברת "וויז", למשל,  על שוק תוכנות הניווט. עסקים יכולים להפוך למונופול ככל שהשירות והאיכות המשתפרים והולכים שלהם יובילו להתרחבות ול"שליטה" מונופוליסטית, כך תתבטא הצלחה לספק את דרישות הציבור באופן המיטבי.

בשוק חופשי מונופול הוא לא סכנה לציבור אלא ברכה, הוא מייצג את העובדה שחברה מסויימת הצליחה להעניק את השירות או המוצר הטוב ביותר במחיר העדיף למספר הגדול ביותר של לקוחות. הפגיעה בחברה כזאת על ידי החקיקה נגד הגבלים עיסקיים או תעמולה עויינת לא רק שאינה מועילה לציבור אלא אף מהווה עוולה מוסרית של הענשת הטוב עבור היותו מוצלח.

כיצד דבק במונופול השם הרע הזה? מתי מונופול מהווה נטל על הציבור השבוי? כאשר הוא כפוי! כאשר אינו תוצאה של כוחות שוק חופשיים אלא של כפייה (בצורת חוק או תקנה). כאשר הוא מתרחש בחסות המדינה הכופה כללי משחק המנציחים את השליטה של גורם כלכלי ומונעים את החירות (הטבעית) של מתחרים להציע אלטרנטיבות.

בישראל מתקיים מצב כזה בתחומים רבים, בינהם התקשורת האלקטרונית והשידור, בתחום ייצור החשמל, באספקת המים (מקורות), בשיווק קרקעות (מנהל מקרקעי ישראל)  ובאספקת תוצרת חקלאית. אלו המונופולים הדורסניים המובילים לכך שחברות וקרטלים מסוגלים לגבות מחיר גבוה, להתנהל בחוסר יעילות כשהן שבויות בידי ועדים מילטנטיים ולהשית את המחיר של התנהלות בלתי אחראית על הציבור.

כדוגמא, החוב של כל משק בית בישראל למימון חובות חברת החשמל נאמד בכשלושים אלף ש"ח שאותם נשלם במיסים או במחירי חשמל יקרים, אלו מונעים מאיתנו להנות כבר היום מירידת המחיר של ייצור החשמל בעקבות המעבר לשימוש בגז. חשוב לזכור כי בניגוד לחרדות ממונופול הגז שעבורו שילמו בישראל פחות מ-6 מיליארד ₪ בשנת 2014 (שזה כ-0.5% מהתמ"ג ושכ-3.5 חוזרים בסופו של דבר למדינה כמסים, היטלים ותמלוגים.). שילמנו באותה שנה הרבה יותר למונופולים בחסות ממשלתית: לקחנו כ-52 מיליארד ש"ח כמשכנתאות, רכשנו בשר ומוצריו ב-21 מיליארד ש"ח, לחם ודגנים –  17 מיליארד ש"ח… אפילו ירקות טריים (7.3) ופירות טריים (9.6) שלא לדבר על חלב ומוצריו (9.8).

הכישלון להבדיל בין מנופולים תחרותיים רצויים לבין מונופולים ממשלתיים כושלים הוביל לעיוות מובנה בחקיקה ובפעילות הממונה על ההגבלים,אלו מכוונים את ביקורתם דווקא לשוק הפרטי ומתאמצים לפרק הצלחות עיסקיות המבוססות על חירות ויוזמה עסקית אך מנועים חוקית מלעסוק בקרטלים ובמונופולים שנכפו על הציבור בחסות החוק ותומכים בשימור מונופולים ממשלתיים כושלים.

מי שבאמת מעוניין להפגין דאגה כנה ולשחרר את אזרחי ישראל ממונופולים דורסניים צריך להפנות את ביקורתו לא לחברות המייצגות מונופול טבעי ותחרותי שנוצר מהצלחה עיסקית בשוק רווי סיכונים, הצלחה שראוי כי תתוגמל, אלא אל המונופולים הממשלתיים, המתקיימים על כידוני חוקים נוגדי חירות המונעים תחרות חופשית.

.