אני לא שרלי

בועז ארד | 17 בינואר 2015

iamcharlieבקריקטורת השער של המגזין הצרפתי שהיה קורבן למתקפת הטרור האיסלמיסטי האחרונה מתואר מוחמד המחזיק שלט "גם אני שרלי", מזיל דמעה וברקע נכתב "הכל נסלח". מסר הזה כוון אלינו אומרת בראיון לBBC –חברת המערכת זינאב אל רזאווי: "אנו חשים כי עלינו לסלוח על מה שקרה, אני חושבת", אומרת רזאווי, "שאם אלו שנרצחו היו חיים היום הם היו יכולים לשתות קפה עם הטרוריסטים… אנו חשים במערכת כי עלינו לסלוח".

אז לא. לא הכל נסלח ולא ניתן לסלוח לרוצחים המתועבים ולשולחיהם ותומכיהם.

במאמר קודם הצגתי את צביעות התגובות למעשה הטבח וראוי גם לבקר את ההתיחסות של שורדי המערכת של המגזין עצמו שהציגו סלחנות חסרת גבולות בשער המגזין.

הם לא רשאים לסלוח בשם הקורבנות, לא בשם הנרצחים במערכת ולא בשם השוטרים שנורו בכניסה למערכת העיתון וברחוב בסגנון הוצאה להורג.

הם לא רשאים לסלוח בשם הסופרים והכותבים שלא יפרסמו את יצירתם מחשש לאיומי רצח.

הם לא יכולים לסלוח בשם הקונים במרכול הכשר שסומנו כמטרה בעיסקת החבילה עם "אוייבי האיסלם".

הם לא יכולים לסלוח בשמי, וכנראה שגם לא בשם אף אחד שהבין את חומרת הפגיעה בחירות הביטוי.

"סליחה" כותב ד"ר פייקוף, בספרו אובייקטיביזם: הפילוסופיה של איין ראנד, "היא ראויה כאשר מרוויחים אותה, ויש להבדילה מרחמים.

צדק הוא המדיניות המבוססת על זיהוי הגמול לו ראוי אדם ופעולה בהתאמה, רחמים היא המדיניות של זיהוי הגמול הראוי ואי פעולה על פי כך: הקלה בעונש המתאים במקרה שלילי הראוי לענישה או המנעות מענישה בכלל.

רחמים משמשים כתחליף לצדק על ידי הוסף מינון של פעולה לא ראוייה תוך כדי שהוא עושה זאת בשם החמלה; החמלה איננה מוענקת לחפים מפשע בין האנשים או לטובים שבהם, אלא לאלו שגרמו לפשע.

האדם החף מפשע (או המבצע מעשה רע שבאמת תיקן דרכיו) מבקש צדק, לא רחמים. הוא מבקש את מה שראוי לו לקבל.

התוצאה המעשית של הרחמנות מתבהרת לגמרי בבתי המשפט, אלו בהם פושעים משוחררים לחופשי עם תחושת צדקנות וללא כל פיקפוק במעשיהם או נסיבות מקילות, אלא כמעשה של רחמנות עבור "התוצרים חסרי הישע של החברה".

אלו הפושעים הזוכים להקלות בשל גישה זאת, בעוד אלו המפסידים הם הקורבנות: האדם שהותקף על ידו או הניצולים, המסיקים במרירות כי לא קיים צדק; והקורבנות העתידיים, אשר אחריהם חופשי הפושע, שלא נענש ולא הורתע, לרדוף."

אנו שומעים לעיתים קרובות את הדרישה כי יש לגמול לרע בטוב. כאילו הטוב ימס את קשי ליבם של רשעים.

אין שום עדות תומכת בגישה זאת – ותעיד על כך ההפגנה בה נשאו כרזות וססמאות בגנות המגזין שרלי אבדו ואיומים כלפי המאיירים שנותרו בין החיים ביום שישי האחרון מעל רחבת הר הבית על ידי מפגינים פלשתינאיים.

ראו את שריפת דגל צרפת במסגרת הפגנה שנערכה ביום שישי ה-16 בינואר בהר הבית בירושלים ודווחה על ידי סוכנות הידיעות הפלשתינאית.

דוגמא בתמונה:

Several members of the protest also burned the French flag

הרחמים והמחילה המוענקים לרע בשל היותו רע, רמאי וקטלני הינם מסוכנים.

לבטל את דעתם של הקורבנות בפני הפושעים בשם הרחמים והסליחה מבטיח לטרוריסטים האיסלמים כי השיגו את מטרתם – ולשוחרי החירות ביננו הוא מבטיח כי נאלץ להתמודד עם איומים צומחים בעתיד.

 

הוספת תגובה