הדרך לרוטשילד – גירסת הבמאי

מאת יניב מנוס | 22 באפריל 2014

OCTLV10בכנס החירות הישראלי הראשון שנערך בתחילת חודש אפריל הוצג הסרט התיעודי "הדרך לרוטשילד" בפני כ-300 מבאי הכנס וקצר תשואות ועניין רב. בתחילת השבוע הוא שוחרר לראשונה לצפייה חופשית באינטרנט דרך מרכז איין ראנד וצבר עד לכתיבת שורות אלו כ-3000 צפיות. סקר בין הצופים גילה כי רובם הגדול ימליצו על הסרט לחברים ומכרים וכי הערכת הצופים לסרט נעה ברובה בין מרתק וטוב מאוד למעניין וטוב. בין גולשי קבוצת הדיונים של התנועה הליברלית החדשה התעורר עניין לשאול את יניב על אופן הכנת הסרט והציפיות שהתממשו או לא בתהליך, הנה לפניכם גירסת הבמאי:

את הצילומים התחלתי ב– 2008, הרבה לפני המחאהלמדתי קולנוע ורציתי לעשות סרט על קפיטליזםלא היה לי רעיון מגובש עד הסוףאבל היה לי את יניבמרואין פרובוקטיבי שסיפק נקודת מבט ייחודית

את יניב פגשתי לפני שלמדתי קולנועעוד כשלמדתי בבארשבעכסטודנטים לפני עידן הפייסבוקהיינו כותבים בפורום בשם bgu.co.ilהיה שם תתפורום של וויכוחים בנושאי פוליטיקה ואקטואליהושם נתקלתי ביניבשהיה מתווכח תוך שימוש בטיעונים סופרשערורייתים בתגובות שלובהתחלה הייתי קורא אותו כי זה מצחיק לקרוא משהו כל כך קיצוני ומעליב מצד אחדאבל מצד שני גם מאד שנוןרציתי לראות מה הוא יעיז לכתוב עכשיוזה היה קצת כמו לשמוע תכנית של האוורד סטרןלא האמנת שהוא אומר את הדברים האלהאבל במשך הזמן זיהיתי שיש לו משנה סדורה מאחורי הטיעונים הפרובוקטיבייםושמתי לב שלמרות שבבטן אני לא מסכים איתומהראש אני לא באמת מסוגל להסביר למה
הטיעונים שאחרים העלו מולו התייחסו לקיצוניות שלואבל לא לעניין עצמואז נפגשנו ודיברנו קצתוהוא נתן לי את אוסף המאמרים The virtue of selfishness של איין ראנדעכשיו יכולתי להבין יותר טוב מאיפה מגיעה נקודת המבט שלו.

OCTLV-Striip2

כשהתחלתי ללמוד קולנוע מראש סימנתי אותו כדמות מעניינת לצלםהוא אמנם מעורר אנטגוניזם מבחינת תוכןאבל הוא חדפרובוקטיבי ומקורי בסגנון שלואי אפשר להתעלם ממנווזה נהדר לסרטאז צילמנו שיחות איתו (מה שיש בסרט זה אולי 10%. המון ירד בעריכה), והיה באמת נורא מעניין – אבל הרגשתי שחסר בשר
גם בסרט על פילוסופיה צריך שיקרה משהווגם כשלקחתי אותו לכנס סוציאליזם ב-2008, מתוך תקוה לאיזה ויכוח מעניין בין שני הצדדים – פשוט לא קרה כלוםהרגשתי שאין סרטוהכל נכנס להקפאהאבל כשהתחילה המחאה ב– 2011, לקחתי את המצלמה ונסעתי לרוטשילדלא ידעתי עדיין שמהשיחות עם יניב והמחאה יהיה מאשאפ לסרט אחדאבל זה התבשל בראש תוך כדי הצילומים.

ישבתי עם החומרים מול המחשב והתחלתי לשחקזה היה בלאגן כי מדובר במשהו כמו 150 שעות של חומר גלםללא סדר הגיוניאבל ברגע שמיקדתי את הסרט על קפיטליזם מול סוציאליזם בהקשר של המחאה – היה קל לסנן ולמקד

לא רציתי סרט שיציג קפיטליזם כמשהו ש"עובד". מאד התחברתי לטיעונים של יניב לגבי חופש כאידיאלוזו מהות הסרטברור לי שהסגנון שלו מעורר אנטגוניזםאבל זה סיכון שהייתי מוכן לקחתאני מודע לזה שאני מוותר על קהל שרוצה שימכרו לו רעיונות בעטיפה מתחנפתאבל אני לא מוכר מכוניותאידיאולוגיה זה משהו שלכל אחד יש את האחריות להיות מודע ולחתור אליואתה לא יכול לוותר על זה על ידי התעלמות.
"
התעלמותהיא פשוט בחירה בברירתמחדל שמונחת מולך כרגעמבלי לחשוב יותר מדי על ההשלכותאז אם יניב מוציא אותך מהשלווה שהיית בה – נהדרכי הוא מעמת אותך עם השקפת העולם שלך והופך אותך מודע אליה ולסתירות שבתוכהואם אתה מוותר על התמודדות עם שאלות על אידיאולוגיה בגלל שהאיש מכירות הזה קצת מעליב מדי בזמן שהוא מנסה להעביר נקודה– אז כנראה שזה לא ממש חשוב לך לפתור את הסתירות האלה
אז אני שמח שאנשים נהניםועוד יותר שמח אם הם קצת מתעצבנים.

לקינוח, ראיון עם יניב מנוס בתכנית "ערב חדש" לקראת הקרנת הבכורה של הסרט. לצפייה בסרט כאן.

{youtube}etxeUUscpk8{/youtube}

 

הוספת תגובה