סוף העולם כבר כאן
מאת יעקב ר. | 24 במאי 2014 פורסם במקור בבלוג הירוק
בכך מאמין פול קינגסנורת', ראש פרויקט "ההר השחור", המקיים פסטיבל בטבע בשם "לא-ציוויליזציה"Uncivilization. (השם היותר נכון: אנטי-ציוויליזציה). קינגסנורת הוא בריטי, ילד טוב אוקספורד, עיתונאי וסופר, ממשפחה עשירה (פטור מדאגות פרנסה). הוא דמות די טיפוסית של אינטלקטואל בן ימינו. הוא אקולוג (שוחר סביבה) עמוק (אך אופייני), "ליברל" (שמאלני), ואנטי כול דבר. הניו יורק טיימס מפרסם פרופיל ארוך שלו ותנועתו.קינגסנורת בן 41, נשוי לפסיכולוגית, יש לו שני ילדים. לאחר הלימודים באוקספורד עבד פרקי זמן קצר כעיתונאי, כתב שני ספרים הטפה "אקולוגיים" (אחד מהם רב מכר), אבל עיקר זמנו (כולל זמנו בעת הלימודים) הקדיש להטפה, פעילות והפגנות בנושאי הסביבה והמחאה החברתית. לדעתו אנו נמצאים בעידן של שבר או הרס גלובאלי – global disruption. ה"מכונה האנושית" כפי שהוא מכנה זאת, הגיעה לממדים מפלצתיים כאלה שהרס הציוויליזציה בלתי נמנע. התנועה שייסד "ההר השחור" נושאה הוא אבל, צער וייאוש. אנו חיים בעידן רצח הסביבה – ecocide – ואנו לאט תופסים את גודל האסון הבלתי נמנע.
הוא גם כתב ספר בשם "אנגליה האמתית" בו תיאר את האנגלי הכפרי, האדם הפשוט המנסה לשמר את אורח חייו הרגוע, המסורתי, נגד הפלישה של החברות הגדולות, המרכולים והתעשייה ( נגד הפלישה של העולם המודרני). בכול העיירות והכפרים שביקר ראה את כוחות הפיתוח, החברות הגדולות וההפרטה הורסים את הארץ. הוא איבד, אט-אט, את אמונתו בתועלת שבהטפה סביבתית. היו לו חברים רבים שנרתמו למאבק נגד שינויי האקלים, הם כתבו, הטיפו ודיברו – אך הוא בחן את העובדות והגיע למסקנה: אין דרך לעצור את זה. ריכוזי הפד"ח ממשיכים לעלות. ד"ר האנסן אמר שחייבים לעצור את הריכוז ברמה של 350 חלקים למיליון כדי להציל את כדור הארץ, אבל אנו הגענו כבר ל 400 (0.04%). מדענים הזהירו שהפעילות האנושית דוחפת את כדור הארץ למאורע של הכחדת חיים המונית. מאז הופעת החיים, לפני 3.5 מיליארד שנים, היו רק 5 מאורעות של הכחדה המונית של יצורים. "הכול נעשה גרוע יותר, אתה מסתכל על כול מגמה שנגדה נאבקו שוחרי הסביבה, כמוני, והכול הידרדר. אני לא יכול להמשיך להטיף 'חברים! חייבים להמשיך ולפעול! עוד דחיפה קטנה, ונציל את העולם!'. אני כבר לא מאמין בזה (העולם נידון לכליה, לא ניתן להצילו). אז מה עושים?" (דברי קינגסנורת). לא רק שאינו מאמין שניתן להציל את העולם – הוא אפילו לא בטוח שהוא חפץ להציל את התרבות האנושית (הציוויליזציה), במתכונת הקיימת. ההתנגדות שלו להידרדרות הסביבה, ולקפיטליזם התעשייתי בכלל, היא גדולה מתמיד, הוא לא שינה דעתו. הוא רק חושב שהעסקנות והמחאה הסביבתית (כמו למשל זו של ביל מקקיבן) מרמה את האנשים, מוכרת להם תקוות שווא. הם אומרים: אם תעשו כך וכך נשיג את מטרתנו להציל את העולם. אבל זה בלתי אפשרי, תקוות שווא היא הונאה, העולם ייהרס, לא ניתן למנוע זאת.
בשנת 2012 הוא פרסם את השקפותיו האקולוגיות בסדרה של מאמרים, בהם הביע התנגדות למה שהוא מכנה "הסביבתיות החדשה" הרעיון, ש"התרבות, הטבע והאנושות יכולים להינצל על ידי הביו-טכנולוגיה, ביולוגיה סינטטית, אנרגיה גרעינית, הנדסה של כדור הארץ – geoengineering " ועוד כאלה פתרונות טכנולוגיים. בשביל קינגסנורת הרעיון שהטכנולוגיה עשויה להצילנו מהאסונות של ההתחממות הגלובאלית הוא לא רק טעות, הוא דוחה ומקומם, הוא מפר את האיזון בין בני האדם והטבע, ומהווה עדות, שבעת משבר, הרבה משוחרי הטבע זנחו את העיקרון ש"לטבע ערך פנימי משלו, מעבר לבני האדם". אם אנו מאבדים את האידיאל הזה בשם הצלה כביכול של התרבות האנושית, הוא אומר, אם אנו מרשים לעצמנו להקים תחנות רוח על כול הר ופאנלים סולאריים בכול מדבר, אנו עושים עסק עם השטן. [טכנולוגיה היא השטן – בשבילו]. שנאת הטכנולוגיה והפיתוח הכלכלי טבועה עמוק בדמו. עוד כשהיה סטודנט צעיר באוקספורד, ב 1992 (גילו אז: 19), הוא השתתף בהפגנות רבות, סוערות ואלימות, נגד רשת כבישים בהקמה. לדעתו (ולדעת חבריו בתנועה) – שימור הטבע (מניעת בניית הכביש) יותר חשוב מהגעה לעבודה בזמן. המניע היה הרגשת בטן שהטבע חשוב מבני האדם, והוא נשבע ש"יקדיש לכך את חייו – להציל את הטבע מידי בני האדם, למנוע את ההרס של היופי, לדבר בשם הדברים הקטנים והרגישים שאינם מסוגלים להגן על עצמם." [זו בעצם שנאה לבני האדם].
בהמשך הוא כתב ספר על תנועת המחאה האלימה נגד ה"גלובליזציה" [למעשה- נגד הקפיטליזם] שתפסה תנופה בשנות ה 1990. הוא השתתף בהפגנות האלימות שלהם ברחבי העולם, ונסחף בהתלהבות. הוא מצא שפה משותפת עם "מיליונים של אנשים שלא אוהבים את הצורה הזו של מדידת הדברים (את הפיתוח הכלכלי והשפע החומרי), לא אוהבים צורה זו של החיים, וההשקפה הזו על העולם". הספר שכתב לא הצליח, אך הוא המשיך בכתיבת מאמרים ומנשרים ברוח זו. [היום – השם האופנתי לפעילות זו הוא "מחאה חברתית"]
קינגסנורת פרש מכתיבה עיתונאית, ואחרי כישלון נוסף של וועידת אקלים המונית כתב בבלוג שלו בשלהי 2007, ש"הוא מודיע ב"שמחה" שהוא זונח את התקווה שניתן לעצור את ההתחממות הגלובאלית". דוגלד הינה, צעיר כבן 30, (כעת המשנה שלו בתנועה) התלהב מהרעיון. הם נפגשו והחליפו דעות וכתבו את המנשר של ה"אנטי-תרבות" uncivilization . הם מביעים את השכנוע שלהם שההתחממות הגלובאלית והמשברים הסביבתיים אינם בעיה שניתן לפתור אלא אסון בלתי נמנע. הם קוראים תגר על המיתוסים שביסוד התרבות שלנו: המיתוס של הקדמה, הפרוגרס (רווחה אנושית), המיתוס של המרכזיות של בני האדם, המיתוס של ההפרדה בין תרבות אנושית וטבע. ב 2010 קינגסנורת והינה פרסמו את הראשון מסדרת ספרי "ההר השחור". אינטלקטואלים רבים הצטרפו אליהם, ביניהם נעמי קליין, דוד אברם ודריק ג'נסן.
הינה (חברו של קינגסנורת בתמונה מעל) אומר: "אנשים חושבים שזניחה של האמונה בקדמה, של הרעיון שאם ננסה בנחישות מספקת נוכל לתקן את המצב, היא עמדה ניהיליסטית. הם חושבים שאנו אומרים ששום דבר לא חשוב. אבל, לא. בוא לא נטען שאיננו מיואשים, שהאובדן אינו כואב, אבל צריכים להיות ישרים." הוא השווה את המצב של ההשלמה עם גודל ההרס של הסביבה להשלמה עם מחלה סופנית. ,בתחילה אתה מרגיש ייאוש, אח"כ אתה משלים עם הגורל ורואה מה אפשר לעשות בזמן שנותר. פעילי סביבה יותר שגרתיים אינם מקבלים את הגישה הזו (ש"אין מה לעשות"). ג'ורג' מונביוט, עיתונאי סביבתי ידוע, וחבר וותיק של קינגסנורת, ערך עמו דו שיח מעל דפי הגרדיאן. קינגסנורת טען שהתרבות (הציוויליזציה) מתקרבת להתמוטטות, והגיע העת לחדול מעסקנות עקרה במטרה להצילה, ולחשוב איך לחיות בכבוד את הרגעים האחרונים. מונביוט טען שלזנוח את הפעולה הפוליטית למען הצלת העולם דומה לנטישה פושעת של המחויבות המוסרית שלנו. מונביוט אמר: "כמה אנשים לדעתך יוכלו להתקיים ללא אנרגיה מדלקים פחמיים, או אנרגיה חלופית? כמה יוכלו לשרוד ללא הציוויליצזיה התעשייתית המודרנית? שני מיליארד בני אדם? מיליארד אחד? [מתוך 7+ מיליארד החיים היום]. אתה רוצה לדון את השאר לכליה?" [תשובה שלי: כן. קינגסנורת שונא בני אדם, ואוהב רק את הטבע. השמדה של מיליארדים אחדים של בני אדם ייחשב בעיניו לתרומה חשובה לאידיאל של הצלת הטבע].
קינגסנורת עצמו החליט, בעיקרון, להפסיק את המאבק הנואש (וחסר התוחלת) להצלת האנושות. הוא קנה חווה במקום נידח באירלנד, ומנסה להתנתק מהעולם. הוא עוד משתתף, מדי פעם, במאבק מקומי נגד הקמת מרכז קניות חדש, אבל זה סתם מתוך הרגשה עמוקה שזה "לא בסדר", ולא מתוך תקווה לשנות את העולם.
עד כאן הקטע על קינגסנורת.
כתבתי עליו באריכות (והפרופיל שלו במאמר בניו יורק טיימס ארוך פי 10), כי הוא לא דמות שוליים, אקולוג קיצוני וחסר חשיבות – כמו ניתן היה אולי לחשוב. גישתו היא טיפוסית לגישה הרווחת בין ה"אינטלקטואלים" (אנשי הרוח) של ימינו. ה"אינטלקטואלים" מעולם לא הבינו ולא הסתדרו עם עולם חומר של הטכנולוגיה וההתפתחות האנושית, התעשייתית-כלכלית. הם חיים בעולם של המאה ה 17- עולם ה"טבע" או "החזרה לטבע", עולם טרום תעשייתי. הם עושים רומנטיזציה לעולם זה, הם חולמים שבעולם הטבע שורר אושר, יופי והרמוניה, שהתעשייה והטכנולוגיה הרסו. הם חולמים על גן עדן שלא היה קיים כי ב"גן העדן" של הטבע, כפי שהיה באמת, החיים האנושיים הם עניים, קשים, אכזריים וקצרים. ההתקדמות הטכנולוגית-תעשייתי-כלכלית הביאה רווחה לבני האדם, שלא הייתה קודם.
תשוו את הדעה הזו לדעתו של "האופטימיסט הרציונלי" – מט רידלי – האומר: "היום זה נחשב לשגעון להאמין בעתיד טוב לאנושות ולכדור הארץ" הוא אומר. אבל…מצבנו יותר טוב היום, בהשוואה ל מצב לפני 50 שנה…"
ההיסטריה החממיסטית מתלבשת כמו ככפה ליד להשקפת העולם האנטי-אנושית, אנטי-קפיטלסטית, אנטי-חומרית, אנטי-מציאותית, והפרימיטיביזם הרומנטי, שאותם מבטא היטב, בין השאר, פול קינגסנורת. הבסיס של ההיסטריה האקלימית הוא אידיאולוגי ולא מדעי.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.