משבר אקלים משפטי
בועז ארד | 11 באוקטובר 2014
"שינוי אקלים הוא אחד המשברים הקשים ביותר אי פעם מולה ניצבת הפלנטה שלנו" הכריז בדרמטיות סאם שאטר, התובע הכללי של מחוז בריסטול במַסָּצ'וּסֵטְס והסביר כי "המנהיגות הפוליטית שלנו בנושא חסרה באופן חמור…" ולכן, הוא מבטל את האשמות נגד שני אקטיביסטים (קן וורד וג'יי אוהרה) ערב משפטם.
העברה שביצעו היתה חסימת נתיב השיט של ספינה שהובילה 40 אלף טונות של פחם לתחנת הכוח ברייטון פוינט בעזרת ספינת דיג קטנה, הם הואשמו במזימה לביצוע פשע, הפרעה לסדר הציבורי ופגיעה בחוקי השיט, עברות שיכולות להוביל לענישה של מאסר.
הנאשמים לא כפרו באשמה, הם לא חלקו על העובדות, נהפוך הוא, הם היו מוכנים לרצות את עונשם על מנת למחות נגד מדיניות הממשל ולקדם את אמונותיהם. מטרתם היתה להשתמש ב"הגנת הצורך" המבוססת על נסיבות יוצאות מן הכלל המצדיקות את הפרת החוק. נסיבות המבוססות על כך שהפרת החוק מוצדקת משום שהיא נועדה למנוע פגיעה קשה יותר מאשר זאת שנגרמה על ידי ההפרה. (למשל בריחה מכלא בוער).
התובע רשאי במסגרת תפקידו להפעיל שיקול דעת אם לתבוע עבריינים או לא והוא אכן הפעיל את שיקוליו בבחירתו שלא לקיים את המשפט. אולם הוא בחר לעשות הרבה מעבר לכך ולהצטרף למחאה העבריינית ולהכריז כי הוא מסכים עם עמדותיהם האידאולוגיות של העבריינים. כך יצר החלטת תובע תקדימית המכירה בפעילות עברינית כמוצדקת אם היא נועדה על מנת לקדם מדיניות אקטיביסטית כנגד "ההתחממות הגלובלית".
במסיבת עיתונאים שקיים על מדרגות בית המשפט הוא לא הותיר ספק אצל שומעיו ואף הניף בידו עותק של גיליון הרולינג סטון עם מאמרו של האלרמיסט האקטיביסטי ביל מק'קיבן שקרא התגייסות כללית על מנת לעצור את ההתחממות הגלובלית. שאטר הצהיר כי "דבר זה [ביטול התביעה] מסמל את המחויבות שלנו, במשרד התובע של מחוז בריסטול, ליטול תפקיד הנהגה בנושא" והוסיף כי בכוונתו לצעוד לצד הנאשמים לשעבר ב"מצעד האקלים" שאמור היה להערך בסמיכות.
מאוד מפתה לאלו המאמינים כי "משבר האקלים" הוא הסכנה הגדולה ביותר של תקופתנו לתמוך בהתנהלות כזאת אך ראוי לציין כי בהמשך להשחתה שראינו בתחומים אחרים אנו עדים כעת לציון דרך בהשחתה של מערכת המשפט האמונה על שמירת החוק. נציגי מערכת המשפט, במדינות המקבלות את עיקרון הפרדת הרשויות, לא מונו או נבחרו על מנת לקבוע מה היא מדיניות האנרגיה הנכונה או להתווית המדיניות למניעת "אסון שינוי האקלים".
רוצים למחות נגד התחממות גלובלית על ידי הרס מכוניות? "תגי מחיר" ופגיעה במפעלים? הטמנת מטענים נגד חוטבי עצים? אתם יודעים כעת היכן תתקבלו בברכה על ידי מערכת המשפט.
ד"ר מאנדה מקסהם, שכתבה על הפרשה שואלת: מה היה קורה אם גישה זאת היתה נהוגה בעבר? למשל במהלך שנות ה-60' של המאה שעברה, כאשר פול ארליך הזהיר מפני "פצצת האוכלוסין" שעומדת לגרום למוות המוני אם בני אדם לא יפעילו אמצעים מיידים נגד גידול האוכלוסיה, "על ידי כפייה אם גישה וולנטרית לא תצליח". האם התובעים היו מוותרים וחוננים פושעים שהיו פוגעים במחלקות יולדות בבתי חולים על מנת לעצור את "הסכנה המיידית"? בשנת 1970 החרדה מהתקררות גלובלית מסוכנת היתה בשיאה, האם אז היה מוצדק לתובעים לאמץ את גישתו של התובע סאם שאטר לפרשנות החוק ביחס לפעילותם של אקו-טרוריסטים שהיו מציתים מבנה מגורים על מנת להתריע ולפטור אותם ממשפט? אם היה תובע שהיה בוחר לעשות זאת הוא יכול היה גם לנופף בגליון ניוזוויק שקרא להתגייסות למניעת הקטסטרופה המתקרבת.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.